Yevamoth
Daf 34b
משנה: הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בְּאוֹנֶס בֵּין בְרָצוֹן אֲפִילוּ הוּא שׁוֹגֵג וְהִיא מְזִידָה הוּא מֵזִיד וְהִיא שׁוֹגֶגֶת הוּא אָנוּס וְהִיא לֹא אֲנוּסָה הִיא אֲנוּסָה וְהוּא לֹא אָנוּס. אֶחָד הַמְּעָרֶה וְאֶחָד הַגּוֹמֵר קָנָה וְלֹא חָלַק בֵּין בִּיאָה לְבִיאָה.
Traduction
L'union avec la belle-sœur est effective (en ses conséquences légales), dès que le beau-frère s'est joint à elle, même involontairement (croyant avoir affaire à une autre), ou volontairement (par dissolution, non par lévirat), soit de gré, soit par violence, ou si l'homme a accompli l'union par erreur, mais la femme ne l'ignorait pas (sachant à qui elle s'unissait), ou si l'homme savait avec qui il se joignait, mais elle l'ignorait, ou si l'homme était forcé et non la femme, ou si elle était forcée et non lui, soit que la cohabitation ait seulement été commencée, soit qu'elle ait été achevée (250)Selon la Loi, cette union suffit pour conclure le mariage en cas de lévirat.; et il n'y a pas de distinction entre une façon de cohabiter et l'autre.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הבא על יבמתו שוגג. כסבור אשה אחרת היא:
מזיד. לשם זנות ולא לשם מצוה:
באונס. מפרש בבבלי שנתכוין לאשתו ותקפתו יבמתו:
ברצון. דמכוין למצות יבום ואף על גב דפשיט' הוא קתני לה דהכי אורחי' בכל דוכתי'. תוס' ריש פירקין:
אפילו. בבבלי מפרש דלא מיבעיא הוא שוגג או מזיד והיא מכוונה למצוה אלא אפי' דתרווייהו לא מכווני דהוא שוגג והיא מזידה או איפכא אפילו הכי קנה:
קנה. בגמ' מפרש למאי קנה:
בין ביאה לביאה. כדרכה ושלא כדרכה כדיליף בגמ':
הלכה: חָלַץ וְחָלַץ חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר כול'. חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר כול'. תַּמָּן אָֽמְרִין. דִּבְרֵי רִבִּי נְחֶמְיָה בִּיאָה פְסוּלָה פּוֹטֶרֶת. עַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִן דְּתַמָּן בִּיאָה בֵּין שֶׁהִיא לְאַחַר הַמַּאֲמָר בֵּין שֶׁהִיא לְאַחַר הַגֵּט פּוֹטֶרֶת. וְעַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִן דְּהָכָא בִּיאָה שֶׁהִיא לְאַחַר הַמַּאֲמָר פּוֹטֶרֶת. שֶׁהִיא לְאַחַר הַגֵּט אֵינָהּ פּוֹטֶרֶת. וְלֹא שְׁמָעָן דְּאָמַר רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי נְחֶמְיָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. דְּתַנֵּי. שָׁלֹשׁ יְבָמוֹת לְיָבָם אֶחָד. עָשָׂה מַאֲמָר בְּזוֹ וּבָעַל לְזוֹ וְנָתַן גֵּט לַשְּׁלִישִׁית. רִבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר. הָרִאשׁוֹנָה צְרִיכָה גֵט וַחֲלִיצָה וְאֵין אַחַר בְּעִילָה כְּלוּם. קַל וָחוֹמֶר. מָה אִם חֲלִיצָה שֶׁהִיא פּוֹסְלָתָהּ מִן הַכְּהוּנָּה אֶחָד בְּעוּלָה וְאֶחָד חֲלוּצָה אֶין אַחֲרֶיהָ כְּלוּם. בִּיאָה שֶׁאֵינָה פּוֹסְלָתָהּ מִן הַכְּהוּנָּה אֶחָד בְּעוּלָה וְאֶחָד חֲלוּצָה 34b אֶינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְהֵא אַחֲרֶיהָ כְּלוּם. וְרַבָּנִן. אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת שְׁלָשְׁתָּן וּצְרִיכוֹת שְׁלֹשָׁה גִיטִּין וַחֲלִיצָה לְאַחַת מֵהֶן.
Traduction
Là-bas (à Babylone), on explique quel est le motif de R. Néhémie (pourquoi même plus tard, ou tout à la fin, aucun de ces actes n'a de valeur): c'est qu'une cohabitation, même impropre (par exemple après la remise de l'acte du divorce), libère la veuve. Or, d'après les rabbins de Babylone, toute cohabitation, soit qu'elle suive la promesse faite, soit qu'elle suive la remise de l'acte du divorce, a la faculté de libérer la belle-sœur veuve; selon les rabbins d'ici, la cohabitation qui suit la promesse (régulière) libère de la contrainte du lévirat, non celle qui suit la remise du divorce (en raison d'un degré moindre de gravité). Est-ce que les rabbins de là-bas (Babylone) n'avaient pas entendu dire par R. Ila, au nom de R. Yohanan, que les trois avis de R. Néhémie, de R. Simon et de R. Ismaël, reviennent au même? Or, il a été enseigné (247)Tossefta à ce traité, ch. 7.: Si à un seul beau-frère trois belles-sœurs incombent par lévirat, qu'il a fait une promesse de mariage à l'une, qu'il a cohabité avec l'autre, et remis un acte de divorce à la troisième, selon R. Néhémie, il faut à la première remettre un acte de divorce (pour dégager sa promesse), puis se laisser déchausser (pour éviter la contrainte du lévirat); quant à l'acte accompli après la cohabitation avec la seconde (seule valable), il est sans valeur, par a fortiori: puisqu'après le déchaussement, la veuve devient impropre pour le cohen, soit qu'elle ait cohabité, soit qu'elle ait déchaussé, et nul acte postérieur n'a valeur, à plus forte raison en sera-t-il de même pour la cohabitation (248)Et, après elle, nul acte n'aura de valeur légale., car elle ne rend pas la femme impropre au cohen, et peu importe que celle-ci ait cohabité, ou qu'elle ait déchaussé. Les autres rabbins interdisent toute union avec aucune des parents à degré prohibé de toutes trois (249)Après une cohabitation même impropre, l'acte a une valeur contractante.; aussi, faut-il remettre un acte de divorce à chacune des trois, et se laisser déchausser par l'une d'elles.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן. בבבל אמרינן דברי ר''נ כו' כלומר דטעמא דר' נחמיה דאמר אפילו באמצע ובסוף אין אחריה כלום דסבר ביאה פסולה שהיא לאחר המאמר או לאחר הגט פוטרת ונפקא בגט בלא חליצה ומעשה שאחריה אינו כלום ומפרש ואזיל פלוגתא דאמוראי ואליבא דר' נחמיה:
ע''ד דרבנן דתמן. דאמרי דסבר ביאה פסולה פוטרת אין חילוק בין שהיא לאחר המאמר כו' וכדפרישי' וטעמא כדמפרש בבבלי סוף פירקין דהא טעמא דרבנן דאמרי ביאה פסולה יש אחרי' כלום משום דאי ביאה אחר הגט היא כגון גט לזו ובעל לזו דאמרינן צריכה גט וחליצה ולא סגי בגט לחודי' כשאר יבמה שכנסה דגזרינן ביאה שאחר הגט משום ביאה שאחר החליצה דלא נטעה למימר מדקניא ביאה אחר הגט בביאה גרידתא אלמא מעליותא היא ואתי למיבעל לכתחילה אחרי חליצה. ואי ביאה אחר המאמר היא כגון מאמר לזו ובעל לזו דצריכה שני' נמי גט וחליצה דבלא חליצה לאחת מהן לא סגי לה בגט דגזרינן משום ביאה אחר ביאה דאי אמרת בגט סגי לה דביאה של זו אחר קנין המאמר של זו מעליותא היא אתי למיעבד ביאה אחר ביאה וקא פגע באיסור אשת אח וזה לטעמייהו דרבנן אבל ר' נחמיה סבר דלא גזרינן דהואיל וביאה וחליצה מדאורייתא מידע ידיע דאסור למיבעל בתרייהו והילכך בין ביאה שאחר המאמר בין שאחר הגט פוטרה וסגי בגט ואין אחריה כלום דליכא למיגזר מידי:
וע''ד דרבנן דהכא. דסברי דהא דאמר ר' נחמיה ביאה באמצע דפוטרת דוקא שהיא לאחר המאמר אבל לא שאחר הגט וטעמא דסברי דר' נחמי' נמי גזור אלא דביאה שאחר המאמר לא גזור משום ביאה אחר ביאה דחמירא להו כיון דאיכא איסור כרת דפגע באיסור אשת אח אבל לאחר חליצה איסור לאו הוא דאיכא:
ומתמה הש''ס ולא שמעי. רבנן דתמן הא דאמר ר' הילא בשם ר' יוחנן כו' דמשמע דביאה שאחר המאמר דוקא אמר ר' נחמי' כדתני עשה מאמר בזו ובעל כו':
ור' ישמעאל. ובבבלי נ''א גריס ור''ג דאמר נמי המאמר קונה דאין מאמר אחר מאמר וכן ר''ש נמי אין מאמר אחר מאמר ס''ל כדאמר התם מביאת בן ט' דכמאמר הוא ואין ביאת בן ט' השני אחריו כלום:
ר' נחמיה אומר הראשונה צריכה גט. למאמרו וחליצה לזיקתו:
ואין אחר הבעילה כלום. והשני' נפקא בגט ולא נאסר בקרובות השלישית דאין אחר ביאה שאחר המאמר כלום והיינו נמי כר''ג דביאה פסולה לר''נ כמאמר הוא וכמו דאין מאמר אחר ביאה פסולה כן אין מאמר אחר מאמר וכן תני בתוספתא בהדיא דהביאה שאינה בתחלה הרי היא כמאמר:
ק''ו מה כו' אחד בעולה וא' חלוצה אין אחריה כלום. כלומר אם בעל לזו וחלץ לזו שהיא חליצה פסולה אין אחריה כלום וחליצה דקאמר דפוסלת מן הכהונה ואפי' חליצה שאחר הביאה וכן אמרו בתוספתא שם:
אחד חלוצה ואחד בעולה אינו דין כו' גרסינן. וכן משמע מתוספתא דגריס התם סוף פ' ז' מה חליצה שפוסלת בכהונה חליצה אחר בעילה אין אחרי' כלום בעילה שאין פוסלת בכהונה בעילה אחר חליצה אינו דין שלא יהא אחריה כלום:
ורבנן. סברי דאסור בקרובות שלשתן דביאה פסולה יש אחריה כלום:
וצריכות ג' גיטין. לפי גי' דהכא שני גיטין לראשונות מלבד הג' קאמר. אבל בתוספתא גריס שלש יבמות ליבם א' עשה מאמר בזו בעל את זו וחזר ועשה מאמר בזו ר' נחמיה אומר הראשונה צריכה גט ואין אחר הבעילה כלום מק''ו כו' וחכמים אומרים צריכות שלשה גיטין וחליצה לא' מהן ופוטרת את כולן:
סליק פירקא בס''ד
הלכה: הַבָּא עָל יְבִמְתּוֹ כול'. אֲנָן תַּנִּינָן. אֲפִילוּ הוּא שׁוֹגֵג וְהִיא מְזִידָה. הוּא מֵזִיד וְהִיא שׁוֹגֶגֶת. תַּנֵּי רִבִּי חִייָא. אֲפִילוּ שְׁנֵיהֶן שׁוֹגְגִין אֲפִילוּ שְׁנֵיהֶן מְזִידִין. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר בְּפִיקֵּחַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַעַת שֶׁהוּא קוֹנֶה בֵּין לְדַעַת בֵּין שֶׁלֹּא לְדַעַת. וְחֵרֵשּׁ שֶׁאֵין בּוֹ דַעַת לֹא יִקְנֶה אֶלָּא לְדַעַת. אַשְׁכַּח תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אֶחָד הַחֵרֵשׁ וְאֶחָד הַשּׁוֹטֶה שֶׁבָּעֲלוּ קָנוּ וּפָֽטְרוּ אֶת הַצָּרוֹת.
Traduction
Notre Mishna dit: '' l'union est effective, lors même que l'homme l'a accomplie par erreur, mais la femme agissait en connaissance de cause, ou si l'homme savait à qui il se joignait, mais elle l'ignorait. '' R. Hiya a enseigné (dans une barayeta) qu'il en est de même si tous deux ignoraient à qui ils avaient affaire, ou même si tous deux le savaient. On avait cru devoir en conclure qu'un homme sain d'esprit, qui a toute sa raison, acquiert ainsi une femme, soit que la cohabitation ait eu lieu sciemment, soit qu'elle ait eu lieu sans connaissance, mais que le sourd-muet, qui n'est pas pourvu de raison, acquiert seulement la femme s'il se joint à elle sciemment. Toutefois, on a trouvé un enseignement de R. Hiya qui dit (251)Tossefta à ce traité, ch. 11.: soit un sourd, soit un sot, qui a cohabité avec sa belle-sœur par lévirat, l'a acquise, et dès lors l'épouse adjointe se trouve libérée.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אנן תנינן אפילו הוא שוגג כו' תני ר' חייא בברייתא אפילו שניהן שוגגין. ולא דפליג ר' חייא אלא דבמתני' אשמועינן דאפילו שניהן אינן מכוונין לשם מצוה בגוונא דא' מהן שוגג וא' מזיד ור' חייא אשמועינן האי גוונא בששניהן שווין. וכן משמע מהבבלי ריש פירקין דלא פליג ר''ח והרי''ף והרמב''ם דלא הביאו הא דר''ח משום דחד דינא וחד טעמא הוא:
הוון. בני הישיבה בעיי למימר מתחילה דדוקא בפיקח שיש בו דעת כו' דכעין שאמרו כל הראוי לבילה כו':
וחרש כו' לא יקנה אלא לדעת. כלומר הואיל ואין בו דעת לא יקנה ביבמתו א''נ בפיקח ונתחרש דממתינין לו עד שיתפקח:
אשכחו ברייתא דתני ר''ח אחד החרש כו'. שמייבמין אבל לא חולצין ותוספתא היא פ' י''א והביאה הרי''ף ספ''ק:
Yevamoth
Daf 35a
יְבָמָהּ יָבוֹא עָלֶיהָ לְדַעְתּוֹ. וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ. וְיִבְּמָהּ אֲפִילוּ עַל כּוֹרְחוֹ. יְבָמָהּ יָבוֹא עָלֶיהָ לְדַעְתָּהּ. וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה שֶׁלֹּא לְדַעְתָּהּ. וְיִבְּמָהּ אֲפִילוּ עַל כּוֹרְחָהּ. יְבָמָהּ יָבוֹא עָלֶיהָ כְּדַרְכָּהּ. וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ. וְיִבְּמָהּ אֲפִילוּ מִן הַצַּד. יְבָמָהּ יָבוֹא עָלֶיהָ בִּיאָה גְמוּרָה. וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה בִּיאָה 35a שֶׁאֵינָהּ גְּמוּרָה. וְיִבְּמָהּ אֲפִילוּ בְּהֶעֱרָייָה.
Traduction
– De l'expression son beau-frère l'épousera (Dt 25, 5), on conclut qu'il la doit épouser sciemment; et de l'expression suivante (superflue), il la prendra pour femme, on déduit que cet acte est aussi valable s'il est inconscient; enfin, du terme pléonastique son beau-frère (ibid.), on conclut qu'il en est de même si l'union a eu lieu malgré elle. Ou bien: la première expression vise une cohabitation régulière; la seconde expression vise une union irrégulière (252)In vaso indebito. (admise aussi comme valable en lévirat), et le dernier terme pléonastique se réfère à une jonction de côté. Ou encore: la première expression vise une cohabitation achevée, la seconde vise celle qui est inachevée (sine seminis emissione), et la troisième expression a en vue une simple dénudation.
Pnei Moshe non traduit
יבמה יבא עליה. אי לא הוי כתיב אלא יבמה וגו':
שלא לדעתו. שוגג:
ויבמה. בתרא דרשינן אפי' ע''כ שהוא אנוס:
יבמה כו'. כלומר וכן נמי ביבמה:
יבמה יבא עליה כדרכה. דנמי דרשינן מהאי קרא אבל בבבלי ריש פירקין קאמר דכדרכה מלהקים לאחיו שם נפקא ויבמה יבא וגו' אתיא לבין בשוגג כו' ולקחה אייתר לשלא כדרכה:
אפילו מן הצד. נמי כעין שלא כדרכה היא:
שאינה גמורה. אפי' אינו גומר:
אפי' בהעראה. וכדמפרש ואזיל:
אֵי זוֹ הִיא הֶעֱרָייָה. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל. עַד כְּדֵי שֶּׁתְּהֵא אֶצְבַּע נִרְאֵית בֵּין הַשְּׂפָיוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר עַד שֶׁתִּיכָּנֵס הַעֲטָרָה. רִבִּי בָּא בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נִכְנְסָה הָעֲטָרָה זוֹ הִיא גְמַר בִּיאָה. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בִּשְׁאָר כָּל הָעֲרָיוֹת. עָשָׂה בָהֶן אֶת הַמְּעָרֶה כְגוֹמֵר. אִם בְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה. עַד שֶׁיִּפְלוֹט. וְאָמַר רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בְּשֵׁם רַב. שִׁכְבַת זֶרַע עַד שֶּׁיִּפְלוֹט. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בְּאַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל. וְאָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. הֶעֱרָה בָהּ חַייָב מִשּׁוּם חֲלָלָה. נִכְנְסָה עֲטָרָה חַייָב מִשּׁוּם בִּיאָה. גָּמַר אֶת הַבִּיאָה חַייָב מִשּׁוּם וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו.
Traduction
Par ce dernier acte, dit R. Juda au nom de Samuel, on entend qu'il suffit de la présence du doigt (membri) entre les lèvres. R. Yohanan prescrit ut coronâ sua illam penetret vir (pour que l'union soit valable). R. Aba b. Hiya dit au nom de R. Yohanan: c'est là l'achèvement de la cohabitation. Sous quel rapport applique-t-on cette dernière énonciation? Est-ce pour dire qu'à l'égard de tous les cas prohibés de relations illicites l'action de dénuder équivaut à l'achèvement (253)Cf. (Shabat 7, 1); (Sota 1, 2) ( 16c)., et que pour la loi sur la servante (254)A demi émancipée et promise. (Lv 19, 20). il faut une émission de sperme, afin d'appliquer la loi mosaïque? Or, R. Jérémie ou R. Aba b. Mamel dit, au nom de Rav, que chaque fois où la Bible se sert du terme semence (sperma), il faut une émission? -C'est qu'il s'agit de connaître la règle applicable à l'union entre une veuve et un grand-prêtre, conformément à ce qu'a dit R. Aba b. Mamal (255)(Nida 5, 1).: Celui qui a seulement commencé l'union, est coupable d'avoir profané cette femme (qui ne pourra plus épouser un simple cohen); si coronâ sua illam penetravit, il est coupable d'infraction à la défense de l'épouser; enfin, s'il a achevé la cohabitation, il est coupable d'avoir enfreint le précepte qui enjoint au grand-prêtre de ne pas profaner sa postérité dans son peuple (Lv 21, 15).
Pnei Moshe non traduit
שתהא אצבע כו'. זו נשיקה קרוי' בבבלי:
ור' בא פליג אליבא דר' יוחנן וכן הוא פלוגתא דאמוראי בבבלי נ''ה אליביה ומסיק דהכנסת עטרה היא אלא דשם קאמר לחד מ''ד דבשפחה חרופה קאמר דהכנסת עטרה ביאה היא והכא לא משמע כן:
מה אנן קיימין. להא דקאמר דהכנסת עטרה גמר ביאה היא:
אם בשאר כל העריות. ולא יהא אלא העראה הא עשה בהן המערה כגומר:
אם בשפחה חרופה. הא בעינן עד שיפלוט הזרע וכדדרי' ר' ירמי' כו' דשכבת זרע כתיב בה:
אלא כן כו'. דהא דאמר דהכנסת עטרה גמר ביאה היא נ''מ לאלמנה לכ''ג וכדאמר ר' בא בר ממל:
הערה בה. נעשית חללה וחייב משום לא יחלל:
חייב משום ביאה. לאו דלא יקח ולהכי קרי לה גמר ביאה:
גמר את הביאה ופלט חייב משום ולא יחלל זרעו. ובבבלי קידושין דף ע''ח קאמר נמי בלא גמר ביאתו חייב שתים אלא דמשם משמע דלאו דלא יקח אקידושין הוא:
תַּמָּן תַּנִּינָן. כָּל הַנָּשִׁים מְטַמּוֹת בַּבַּיִת הַחִיצוֹן. אֵי זֶה בַּיִת הַחִיצוֹן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. עַד מָקוֹם שֶׁהַתִינּוֹקוֹת יוֹשְׁבוֹת לַמַּיִם וְנִרְאוֹת. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וַהֲלֹא כָּל הַטֻּמְאוֹת שֶׁהִיא מְטַמָּא אֵינָהּ מִטַּמְּאָה אֶלָּא עַד בֵּית הַשִּׁינַּייִם. תַּנֵּי רִבִּי זַכַּיי. עַד בֵּית הַשִּׁינַּייִם וּמִבֵּין הַשִּׁינַּייִם וְלִפְנִים. רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי בּוּן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. כָּל בֵּית הַבּוֹשֶׁת קָרוּי בַּיִת הַחִיצוֹן.
Traduction
On a enseigné ailleurs: '' Pour toute femme, le sang (ou flux) rend impur dès qu'il arrive à la partie externe ''(de l'organe féminin). On entend par cette partie, dit R. Yohanan, la partie du corps qui devient visible lorsqu'une enfant s'accroupit pour uriner. R. Simon b. Lakish dit: toute impureté n'est considérée comme telle (au point de vue de la contagion) que si elle est à découverte jusqu'à la partie interne (inter dentes). -On a enseigné que R. Zaccaï a dit: le sang est impur (légalement) jusqu'à la partie interne; au delà, c'est l'intérieur, et ce n'est plus une impureté légale. R. Yossé b. R. Aboun dit au nom de Samuel: l'organe féminin au complet, ou les parties honteuses, s'appelle externe (la cohabitation est seulement complète inter dentes).
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. ריש פ' יוצא דופן:
מטמאות. מכי אתא דם לבית החיצון אע''ג דהעמידוה כותלי רחמ':
יושבת למים. להטיל מים ונפתח רחמה קצת:
והלא כל הטומאות כו'. כלומר שהרי אפי' בטומאת מגע שרץ היא מטמאה אפילו משם ולהלן דגלוי מיקרי אלא שאינה אלא עד בית השיניים בתוך הרחם דשם בית הסתרים מיקרי וכן פריך לה שם דף מ''א ומוחלפת השיטה התם:
ומבין השיניים ולפנים. בין השיניים עצמן כלפנים הן ולא מיטמאה. וכן אמר שם:
ור' יוסי בר בון פליג דכל בית הבושת קרוי בית החיצון. א''נ דלא פליג אלא חד שיעורא הוא כהאי מתני' דאיתמר התם דהויא עד בין השיניים וכן משמע מדברי הרמב''ם ז''ל ריש פ''ה מהל' א''ב:
קָנָה וְלֹא חָלַק בֵּין בִּיאָה לְבִיאָה. מַה קָנָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. לֹא קָנָה אֶלָּא בִּדְבָרִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה. לֵירֵישׁ בְּנִיכְסֵי הַמֵּת וּלְאָֽרְסָהּ לְאָחִיו וּלְהַתִּיר צָרָתָהּ לַשּׁוּק. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. קָנָה כָּל הַדְּבָרִים. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר. מַה פְלִיגִין. בְּשֶׁהֶעֱרָה בָהּ. אֲבָל אִם גָּמַר אֶת הַבִּיאָה כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁקָּנָה בְּכָל הַדְּבָרִים. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָא. מַה פְלִיגִין. בְּבָא עָלֶיהָ עוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ. אֲבָל אִם בָּא עָלֶיהָ עוֹדָהּ בְּבֵית בַּעֲלָהּ כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁקָּנָה בְּכָל הַדְּבָרִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה. כְּנָסָהּ הֲרֵי הִיא כְאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר.
Traduction
'' L'union est effective, est-il dit, et il n'y a pas de distinction entre une façon de cohabiter et l'autre. '' Sur quoi porte l'acquisition? Selon Samuel, il s'agit seulement des points énoncés dans le passage biblique relatif au lévirat, tels que l'héritage des biens du défunt, de rendre la belle-sœur veuve interdite à ses frères, de libérer l'épouse adjointe pour tout étranger. Selon R. Yohanan, l'union est effective sous tous les rapports. R. Isaac b. Eleazar dit: il n'y a de discussion qu'en cas de cohabitation inachevée; mais, si elle a été achevée, tous s'accordent à reconnaître que l'union est effective sous tous les rapports. R. Mathnia dit: la discussion a lieu si la cohabitation imparfaite a eu lieu pendant que la femme était encore à la maison paternelle; mais, une fois que le mari l'a fait rentrer dans sa maison, l'union est effective, d'un commun accord, sous tous les rapports. En effet, dit R. Yossé, une Mishna (256)Ci-dessus, (4, 4.) l'enseigne ainsi, en disant: '' Dès que le mari a recueilli la femme chez lui (l'a épousée), elle est devenue sa femme sous tous les rapports juridiques.
Pnei Moshe non traduit
קנה ולא חלק כו' מה קנה. לענין מאי:
בפרשה. בפרשת יבמין כדמפרש לירש כו' ולאסרה על אחיו בביאה זו ולקמיה מפרש אהי קאי:
קנה כל הדברים. ואפילו בתרומה אוכלת מיד אם כהן היא. ובבבלי כולה פלוגת' דרב ושמואל היא:
ופליגי רבי יצחק ור' מתנייא בפי' הפלוגתא דשמואל ור''י. דלרבי יצחק לא פליגי אלא בשהערה בה כלומר דביאה גרועה זו שהיא בשוגג לא היתה אלא בהעראה אבל בא עליה ביאה גמורה ואפי' בשוגג כ''ע מודים שקנה לכל ור' מתניי' קאמר דלא פליגי אלא שבה עליה ביאה גרועה זו בעודה בבית אביה אבל אם הכניסה לביתו כ''ע מודים שקנאה לכל ואפילו בשוגג:
מתני' אמרה כן. לעיל פ''ד כנסה כו' דמשמע שהכניסה לביתו וכל כניסה במשמע ואפי' בביאה גרועה אבל בבבלי משמע דלא פליגי אלא בביאה שוגג וכיוצא בה אבל בהעראה דקני' נמי בעלמא וביאה היא לכל דבר לא פליגי וכדכתבו התו' שם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source